תחילת דרך באנ איי תיעוד קצר על תחילת דרכי בחדרי האנ איי.
כשהגעתי לאנ איי לא האמנתי שכל האנשים האלו היו בסמים ועכשיו נקיים שנים. שפטתי את כולם, את ההתנהגויות, את ההפרעות, התלבושות, הפגנות הבטחון, לא האמנתי באמת שאני יצליח להיות או רוצה להיות חלק מהקבוצה הזאת. למזלי הגעתי הפעם כבר די כנוע, הגעתי עם הדרכה טובה וצמודה שבזכותה לא ויתרתי כמו כל שאר הפעמים.
אני חושב שבהתחלה הייתה לי ציפיה שיהיה קל יותר. שהרצון להשתמש יילקח ממני, שבפקחון מלא ללא סם יהיה לי יותר בטחון ואצליח להגיע בקלות לשלווה ולבטחון שראיתי אצל אחרים בקבוצות האנ איי. הרי בכל זאת תמיד חשבתי שהבעיה שלי היא רק קשורה לשימוש בסמים, ואם רק אצליח להימנע משימוש מספיק זמן, אז אהפוך להיות הבן אדם שרציתי להיות. ככל שאני ממשיך לבוא, אני מבין כמה זה קשה, כמה דרך אינסופית יש לי עוד לצעוד. מצד אחד זה מתסכל שהראש שלי עוד לא שקט, הרצונות שלי עוד לא נרגעו, הרצון להשתמש ולהרוס ולחזור למרדף לפעמים עוד קופץ, אבל מצד שני אני לומד להעריך הרבה יותר את החברים שבחברותא, אלו שעשו ועושים שינוי כנגד כל הסיכויים, אלו שנכונים לעשות וליישם את העבודה… כמה זה באמת לא מובן מאליו. נפל לי האסימון שמה שאני רואה בקבוצות האנ איי זו תוצאה של כניעה, עבודה, אמונה, והתמדה יומיומית ואני רואה שזה שווה, באמת שווה, ואפילו גם אפשרי.. זה אמיתי! לא איזה סטלה שתהיה ותשכח עוד כמה רגעים או שתמחק כמה שנים.. אז כן, ציפיתי שההחלמה תבוא לי בקלות (כמו כל דבר בחיים), ציפיה זו לא מומשה כי היא פשוט לא אחוזה במציאות. החלמה זה לא משהו שבא בקלות ואם כן אז גם היה הולך בקלות.
אני מתחיל להפיג את האשליה שדברים ששווים משהו יבואו לי בחינם, אני מתחיל להפנים שכל דבר שקיבלתי ללא תמורה בחיים, בדרך כלל גם לא היה שווה כלום במקרה הטוב, במקרה אחר הוא שיעבד אותי והפך אותי לאדם סטטי שתקוע ושקוע בפנטזיות על החיים הקלים.
בפעמים הראשונות שנכנסתי לחדר אנ איי עוד לפני שנכנסתי לטיפול אני לא יודע מה היו הציפיות שלי, כנראה רציתי שיקרה איזה נס ואני יפסיק לסבול. בדרך כלל מה שקרה שלא הפסקתי לסבול איך שנכנסתי בדלת נתקפתי חרדות ופחדים ולא החזקתי חצי שעה וכבר הלכתי להשתמש… הייתי חייב פתרון מיידי לסבל הבלתי נסבל שלי. אז פרשתי, חשבתי שאנ איי לא יוכלו לעזור לי, חשבתי שאין בעולם משהו שיחליף לי את הסם. הרגשתי יאוש, הרגשתי שאין לי פתרון, שאני בן אדם שתמיד יסבול, שאני אף פעם לא יצליח לוותר על דקות ה?חסד? האלו עם הסם שבהם לא הרגשתי כלום כולל את הסבל.
המסר שאני יכול להעביר בכתבה הזו שאותה הרגשה, של חוסר אונים וחוסר פתרון, זאת הרגשה שכל מכור מרגיש בהתחלה אבל היא עוברת. לי היא עברה, ואני יכול להעיד שרק להיום החיים בהחלמה הם הרבה יותר קלים מהחיים בשימוש. אני יכול להעיד שהיום יש לי פתרון אמיתי לבעיה שלי. אני יכול להגיד בבטחון מלא שמי שרוצה להפסיק להשתמש בסמים ולהפסיק לסבול מהתמכרות, יש לאן לבוא, יש למי לפנות, ויש תקווה.
